<h1>משמרת הבית לרשב"א על תוה"ב בית רביעי שער שני</h1>
<h2>דף פב.</h2>
כתוב שם כתב החכם איסור שנפל ואינו יודע וכו'. אמר הכותב דברי המחבר דברי רבותינו בעלי התוספות הן וכן כתב גם הרב בעל התרומה ז"ל וזה ודאי יותר נכון דלאוקמא כמאן דאמ' תרומה בזמן הזה דרבנן דוחק הוא, חדא דהא פלוגתיה דר' אליעזר ור' יהושע היא במגילה (י', א') וקיימא לן כר' יהושע דאמר שמעתי שמקריבין אעפ"י שאין בית ואוכלין קדשים אעפ"י שאין קלעים דקדושה שניה קדשה לעתיד לבוא, וקדושה שלישית אין להם, וכן פסקו הפוסקים. ואפילו למאן דסבירא ליה דקדושה יש להם זו שיטה פשוטה בגמרא שכל שאפשר להעמידה ככולי עלמא אינו מעמידה בפלוגתא.
עוד שם כתב החכם שאין תולין להקל בכיוצא וכו'. אמר הכותב תמה אני איך נוכל לחלוק על האמת המפורסם דעל כרחין ר' יוחנן אע"ג דלא בעי רבויא, מחצה על מחצה מיהא בעי ותדע לך דא"כ הוה ליה למימר ר' יוחנן אמר אפילו רבתה תרומה על החולין, אבל ודאי מדקאמר אע"פ שלא רבו חולין על התרומה לא נחלק על ריש לקיש אלא ברביית החולין הא בשרבתה תרומה מודה, ועוד תדע לך מדקא מותיב ממקוה דקאמר עד רובו ואמרינן מאי לאו דנשתייר רובו ופרקינן דלא נשקול רובא אלמא פשיטא להו דר' יוחנן דלא נשקול רובו מיהא בעי, והא דקופות בכי הא הוא דאמר ר' יוחנן, דאי לא אף לכשתמצא לומר דלא נשקול רובו תקשי ליה דאם איתא דר' יוחנן שרי אפי' ברביית התרומה. ומה שכתב דקיימא לן כלישנא בתרא דפריקו איבעית אימא שאני הכא דאיכא למימר שאני אומר, מאי קא מייתי מהא ראיה דהתם הכי קאמר איבעית אימא במקוה דלישתייר רובו קאמר כדקאמרת אבל בקופות לא בעי רבייה, וזה ברור ולעולם בקופות לא בעי רבייה כמקוה אבל מ"מ דקופות דלא להוי תרומה יתרה על החולין מיהא בעי וכדקאמר מעיקרא דלא נשקול רובו ודברים אלו פשוטים הם. ומה שכתב דאיסורין דרבנן תולין להקל כל היכא דאפשר לומר דלא נפל הכא איסורא כלל, לא דבר נכונה דהא ליטרא קציעות דרבנן הוין תיובתיה דבעינן מאה כד ולא אזלינן בכל חד וחד לקולא לומר לא נדרסה כאן כלל, והוה ליה לפרש כל היכא דאיכא אחריתי דאיסורא דאי נפל לתוכה לא מעלה ולא מוריד ואני אומר איסורא לתוך האי דאיסורא נפל כענין שתי קופות דאחד תרומה ואני אומר תרומה לתוך תרומה נפל. עוד שם והוי יודע דהא דאמרינן בתרומות בשתי קופות בשתי עליות יעלו לא נאמרו וכו'. אמר הכותב הוי יודע שאינו כן וכמה שגגות יש במה שכתב ואין בדבריו אלה שום סדר, שהרי בתחילת דבריו מודה באיסורין דאורייתא ושיעורין דרבנן וא"כ אפילו לח בלול אפילו באיסורין דאורייתא כל [שבטל] ברוב נתיר, דהא שיעור דרבנן ואין טעם האיסור נרגש והיינו שתי מגורות דבפרק כל שעה למאן דהוה מקשי מינה למאן דאמר כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא. ועוד דאפילו יבש ביבש אנו מתירין ולאוכלן ביחד ואלו במין ושאינו מינו בדכותה היה טעמו נרגש ולמה אומרין בו שאני אומר, משמע להו דאפילו אית ביה טפי מכזית בכדי אכילת פרס, והוה פשיטא ליה למקשה דאפילו בתרומה דאוריתא אי לא אמרינן כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא דלכולי עלמא אמרינן ביה שאני אומר, ועוד דשתי מגורות בעלייה אחת ושתי קופות בשתי עליות כולהו מוקי להו בתרומה בזמן הזה דרבנן, ודלא כהלכתא כר' אליעזר דאית ליה קדושה שלישית יש להן ופליג עלי' דר' יהושע, ור' אליעזר ור' יהושע הלכה כר' יהושע. סוף דבר אינו יודע לו בזה שום סדר.
